את היום השני במוסקוה התחלנו בארוחת בוקר טובה. טובה הרבה יותר מאשר תיארו לנו שיתכן ותהיה. בהחלט הפתעה נעימה. וטעימה. והרבה. ואפילו הקפה שנאמר עליו כי לא דומה לקפה, היה קפה . שתינו בהנאה יתרה "קפוצינו" של מכונה כמו שיש לנו בבית. לא רע.
קצת אחרי 9 בבוקר יצאנו לבקר במאוזלאום ובקרמלין. מיד התברר לנו שאמנם הכבישים פנויים יחסית אבל הרבה רחובות סגורים. כוחות הביטחון בלחץ והאוטובוס סובב סביב האתרים המבוקשים בניסיון למצוא מקום שיוכל להוריד אותנו וגם נוכל למצוא אותו בסוף היום. לקראת הביקור במאוזלאום של לנין התבקשנו להשאיר מאחור מצלמות, מסרטות, טלפונים, תיקים ויצאנו לטיול רגלי חסרי כל.
סביב הכיכר האדומה והקרמלין החלו מתאספים חוגגים רבים, במיוחד בני נוער, שבילו את זמנם במשחקי רחוב, באכילה וברעש גדול משתוללים וסובבים ללא מטרה, בכיכר רחבת הידיים..
נוכחותם של כוחות הביטחון הורגשה ביותר. בכל פינה, בכל רחוב, ליד כל שער ובפינות הבניינים החשובים. דומה למצב אצלנו אחרי פיגוע. בסופו של יום, אפשר להגיד שהיינו במקומות שיעדו שנהיה.
לריסה, המדריכה המקומית עשתה כמיטב יכלתה להסביר לנו ולספר פרטים רבים על בנינים ומקומות רבים שבתוך המתחם ומסביב למתחם הקרמלין.
מרגש. ! המבנים מרשימים. צבעוניים. הכיפות המוזהבות המהפנטות את המסתכל, הניקיון למופת וההרגשה המוזרה להימצא רחוק מהבית מטייל פיזית במקומות שבהם נרקמה היסטוריה ששינתה חייהם של מאות מיליוני אנשים. הכל ביחד מרגש.!
זאת חוויה בלתי נשכחת. התרשמות חזקה משילוב של הצלחה מעצם היותנו כאן ותדהמה ממראה העיניים. לא אתעכב לספר פרטים וגם לא להזכיר מאורעות היסטוריים עליהם שמענו. מעניין להבחין בהבדלים שבין מה שחשבתי על רוסיה ובין המציאות.
האמריקניזציה הזוחלת לתוך לב ליבה של המדינה הכי סוציאליסטית.
תחושת הכישלון של השיטה האחת על השיטה האחרת. תחושת הכישלון המוחלט. התפוררות של עריצות מאולצת. ולא רק כסיפור רקע, אלא בהיבט היום יומי . במספרם וגילם של מנקי הרחובות. מצעירים ועד זקנים. והרבה נשים. והרבה מדי קבצני נדבות. ואישה מגונדרת אוספת שאריות אוכל מצלחות הסועדים בלובי של מרכז קניות מוצף בכל טוב.
מפתיע.! ולא משום שאין תופעות כאלה במקומות אחרים. ההבדל הוא בכך שלא ציפיתי לראות את כל אלה דווקא כאן. משהו השתבש להם ב"פרסטרויקה".
ה"פרסטרויקה" יצא להם מכלל שליטה ומטלטלת את העם המעונה הזה ממהפכה למהפכה, ממשבר למשבר.
והמילים האנגליות של האימפריאליזם הכלכלי האמריקאי - "SALE", "OK", וכל השמות של המשקאות הקפיטליסטיות: "coca-cola" , "fanta" ו "sprite" ו " mak donald ". מה יותר אמריקאי מ " mak donald " הנמצא בכל מקום ותמיד מלא בני אדם המבקשים משהו שונה ממה שמציעים להם. ויש פיתות, ויש שוארמה. ונקניקיות גרמניות עם חרדל בלחמנייה. וגלידות "MOTA"". ובית מלון צרפתי, ורכב איטלקי ויפני וגרמני ואמריקאי...... ,
ורוסיה מציעה למבקרים את הסיפורים. את השמות הגדולים של המנהיגים שחלפו מהעולם. פסלים ומוזיאונים וטכסים. ואת לנין החנוט שניראה יותר כדמות שעווה ממחסני המוזיאון של "מדם טיסו" מאשר לנין, לנין.
את ארוחת הערב אכלנו בחדרנו, והיה בהחלט לא רע. אפילו טוב מאוד. אינטימי. בלי נרות אבל עם מלצרית שעשתה לי עיניים. היא נהדרת.
ואחרי מנוחה קצרה יצאנו שוב. כאן מעבר לרחוב בית המלון. יש כאן תחנת מטרו. מרכז קניות עממי. ביתנים ודוכני מכירה מכל הבא ליד. מוזיקה רועשת. מלוכלך. נוער שותה בירה ונערות מעשנות סובבות בלבוש מגרה. זוגות מתנשקים מתעלמים מהקהל שמסביב ועשן של מנגלים המציעים בשר על האש במחירים לא יקרים.
גם זאת כנראה רוסיה. שונה מרוסיה של אזור הקרמלין. רוסיה אחרת. פחות מכופתרת, פחות חוששת מטרור. יותר עממית ואותנטית.
הפסל לכבודו של "גגרין" מרשים בגודלו. טיל הנישא על שובל כאילו ממריא. עשוי נירוסטה מבריקה המשנה צבע בהשפעת זווית קרני אור השמש. כאשר אתה עומד במרכז השובל כאילו זה עתה עזב הטיל את המקום, מתרומם בעצמה אל השמים הכחולים.
ואומנם, שמיים כחולים היו לנו. ימים יפים ללא גשם. חם בשמש. לא נורא בצל והרבה יותר טוב מכל שיכלנו לבקש.
אם כן בנים, תם גם היום השני ועכשיו לכמה עניינים שוטפים שלא סובלים דיחוי יותר.
שימו לב. ! כמו בפעמים הקודמים שנסענו, בבקשה להשקות את הגינה והעציצים. לכסח את הדשא, לרוקן את המקרר.
אימא השאירה 15 עוגות לכל יום שנעדר, ואחת עבורנו כאשר נחזור. יש שתייה. יש גלידה. ויש עוף לשבת בערב. את הכיסאות שלנו ליד השולחן השאירו ריקים. כך עושים גם עבור אליהו הנביא. זה מבטיח שלא נבוא פתאום. גם אליהו לא בא. ואולי זה מביא מזל - אולי.אני לא זכיתי בפיס אף פעם על אף שקניתי כמה פעמים כרטיסים. וקניתי כי שכנעו אותי ש"פיס תורם לחינוך ולספורט בישראל". תקוות אף פעם לא היו לי - לא מהפיס ולא מהטוטו.
את הכלים של העוגות אל תשאירו בכיור. אנחנו לא בבית. אני מקווה שאתם זוכרים שנסענו לחו"ל.
אין דבר. אם לא זכרתם סימן שלא היה חסר לכם דבר שאנחנו היינו יכלים כמו תמיד להיות לכם לעזר.
הביטו בתאריך החזרה שלנו ובמספר הטיסה. בואו לקחת אותנו. אני בטוח שתבואו.
על זה אני מהמר. זה לא פיס. זה הרבה יותר מזה.
ועל עוד דברים מחר......... אני גמור.bye .
